פסק-דין בתיק ת"א 27467-01-11

1.                 התובע, דוד מלק, הגיש תביעה כספית אותה העמיד לצרכי אגרה על סך של 4,000,000 ש"ח וצו עשה. הבסיס לתביעה, הסכם, אשר נכרת בין הצדדים עוד ביום 5.12.78, לרכישת שני אולמות מס' 162 ו-163 בקומה א' בניין ד וביתן מס' 156, המצוי אף הוא בבניין ד' בקומת הקרקע כמפורט בתרשים שצורף להסכם, הידוע כגוש (זמני 2056) חלקה 345, באזור התעשיה הצפוני באשדוד, (כיום גוש 2026 חלקה 2). לטענת התובע, עילת התביעה מקורה באי קיום התחייבויותיה של הנתבעת על פי ההסכם. כך היא לא ביצעה פרצלציה במגרש, לא רשמה בית משותף ולא רשמה הנכס כיחידה נפרדת על שמו של התובע ולא הקצתה לתובע מקומות החניה עליהם התחייבה, 22 במספר, ונראה כי הנתבעת הקימה מבנה תעשייתי חדש בשטח שהיה מיועד לחניה של התובע.

2.                 עוד נטען, כי בתחילת הדרך הנכס הושכר, אך מזה שנים ארוכות מצוי הנכס ללא שימוש כיוון שנבצר מהתובע להשכירו ללא החניות הצמודות לו. התובע אף אינו מסוגל למכור הנכס, משזה אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין ולא ניתן למבנה טופס 4. על כן התבקש צו עשה, אשר יורה לנתבעת לרשום הנכס בשמו של התובע בלשכת רישום המקרקעין עם ההצמדות המפורטות בהסכם, לחייב הנתבעת בביצוע עבודות פיתוח באופן סביר ומקובל בנכסים מסוג זה, וככל שהאכיפה אינה אפשרית בתוך זמן סביר, לחייבה בפיצוי, כאשר הסכום הועמד לצורך תשלום אגרה, כאמור, על סך של 4,000,000 ש"ח.

3.                 הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי מדובר בנסיון להתחמק מעסקה כלכלית שנערכה לפני יותר מ-32 שנה ויש לסלק התביעה על הסף מחמת שיהוי קיצוני.

לגוף העניין נטען, כי הנתבעת לא הפרה את תנאי ההסכם וכי עקב בעיות ביורוקרטיות ותכנוניות שאינן בשליטתה, טרם הושלם הליך הפרצלציה. לאחר שתתבצע הפרצלציה ויתאפשר רישום הבית כבית משותף, תפעל הנתבעת לקיים התחייבויותיה בתוך "תקופה סבירה", כפי שהתחייבה בהסכם.

אי רישום הנכס על שם התובע לא גורם נזק כלכלי וניתן היה לערוך עסקאות בנכס, בין של מכירה או השכרה.

עוד נטען כי הסכמת הצדדים בהסכם, לפיה הנתבעת יכולה להגיש תוכניות נוספות בקשר לחלקה בה מצוי הנכס, פירושה שהתובע היה מודע כי הליך הפרצלציה יארך תקופה ארוכה עד שתאושרנה כל התוכניות הרלוונטיות והא ראיה, שהתובע לא הלין במשך שנים לאי השלמת הרישום. התובע הוא שהזניח הנכס במודע, ואף הרס אותו כדי לקבל פטור מתשלום ארנונה.

בנכסים בקרבת מקום בוצעו עסקאות לאחרונה ומבלי שהוצמדו להם חניות ואין בעיה של חניה בסביבה.

4.                 בסופו של יום, לאחר שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר לפיו:

"1. היחידה הנמצאת בקומת התחתונה, יחידה 156, תימכר לנתבעת בסכום של 225,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, ככל שיחול מע"מ על עסקה זו.

2. בגין יתר התביעות שבכתב התביעה, לרבות ויתורו של התובע על זכותו להצמדת 22 מקומות החניה, יינתן פסק הדין עפ"י סעיף 79א. לחוק בתי המשפט וזאת ללא נימוקים, לאחר שהצדדים יסכמו בקצרה ב-6 עמודים וזאת תוך 30 יום בו זמנית. כאשר "התקרה" לחיוב תעמוד על 500,000 ש"ח "והרצפה תעמוד על 100,00 ש"ח. לסכום הנ"ל יתווסף מע"מ, ככל שיידרש.

3. הסכום ישולם תוך 15 יום מיום  מתן פסק הדין בתיק.

4. מס שבח, ככל שיחול, ישולם ע"י התובע. היטל השבחה, ככל שיחול, ומס רכישה ישולמו ע"י הנתבעת.

5. התובע מצהיר כי בנכסים המועברים, יחידה 156 ו-22 חניות לא הוענקו זכויות כלשהן לאחרים.

6. מבקשים ליתן תוקף של החלטה להסדר דלעיל"

5.                 כאמור, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי ס' 79א. לחוק בתי המשפט ללא נימוקים.

6.                 לאחר שקראתי טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח לפתחי, ניתן בזה תוקף של פסק דין להסדר שבין הצדדים. אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 390,000 ש"ח.

אין צו להוצאות.

בהזדמנות זו ברצוני להודות לצדדים על הדרך בה ניהלו תיק זה, באופן עניני תכליתי, ובנועם הליכות, ובמיוחד החקירה הרגישה והמתחשבת של עו"ד סופר את התובע.

ניתן היום,  כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.